בעלות רכב לפי עשירוני הכנסה

על רכ בעלות רכב לפי עשירוני הכנסה מהות האינדיקטור שיעור הבעלות על רכב לפי עשירוני הכנסה 22 הוא אינדיקטור נוסף לבחינת אי שוויון חברתי תוך דורי. ככל שהפער בבעלות על מכונית בין עשירוני הכנסה קטן יותר, כך גבוהה יותר מידת השוויון בנגישות ובניידות. הפער בשיעור הבעלות על מכונית בין עשירוני הכנסה אינו משקף רק פערים כלכליים אלא מבטא גם אי שוויון ביכולת הנגישות להזדמנויות וליעדים חיוניים, כגון מקום עבודה, משפחה, תעסוקה, חינוך ושירותי בריאות. מערכת תחבורה ציבורית יעילה וזולה יכולה להקטין את הפערים ביכולת הנגישות ולמתן אותם. מן ההיבט של פיתוח בר-קיימא, לשיעור הבעלות על רכב לפי עשירוני הכנסה שני היבטים מרכזיים: מחד - צמצום הפערים בשיעור הבעלות על רכב מבטא בין השאר צמצום פערים חברתיים, ומאידך - הגדלת הפער בשיעור הבעלות על רכב משקפת תרומה גדולה לזיהום האוויר, שפלח מצומצם יחסית של האוכלוסייה מן העשירונים העליונים תורם לו באופן משמעותי, ואשר מזיק לכלל האוכלוסייה, גם לאלה שאין להם רכב. הגדרות בסיס הנתונים. אשיעור הבעלות על רכב לפי עשירוני הכנסה: שיעור משקי הבית שבהם בבעלותו של מישהו מבני הבית יש לפחות רכב אחד, בכל עשירון. האינדיקטור מתייחס למשק הבית )או משפחה ( כיחידה כלכלית, בלי להתייחס לגודלה של אותה יחידה )מספר נפשות( או לסוג כלי הרכב שבבעלותה. האינדיקטור הוא דיכוטומי, והוא עונה על השאלה האם למי מחברי משק הבית יש או אין כלי רכב בבעלותו.. במשק בית כלכלי: מוגדר כקבוצת אנשים המתגוררים רוב ימות השבוע בדירה אחת ויש להם תקציב הוצאות משותף למזון. במשק הבית נכללים גם בני משפחה שהם חיילים בשירות סדיר.. געשירון הכנסה: חלוקת האוכלוסייה לעשרה חלקים שווים, מסודרים לפי רמת ההכנסה של משקי הבית. לדוגמה: אוכלוסיית ישראל מונה כשבעה מיליון נפש; בעשירון התחתון נכללים 700,000 התושבים בעלי ההכנסה הנמוכה ביותר ובעשירון העליון נכללים 700,000 התושבים שלהם ההכנסה הגבוהה ביותר.. דאוכלוסיית הסקר: החל מ- 1997 כוללת אוכלוסיית הסקר את כל האוכלוסייה העירונית והלא עירונית, למעט קיבוצים, מושבים שיתופיים ובדווים הגרים מחוץ לערים. בשנים 00 ו- 01 לא נכללה גם אוכלוסיית מזרח ירושלים עקב קשיים באיסוף הנתונים, אולם משנת 02 שוב נכללת אוכלוסייה זו בסקר.. הכלי רכב: כל סוגי הרכב הפרטי, עד 4,000 ק ג, כולל רכב צמוד ושכור, אשר קיבלו רישיון עד סוף השנה או שתוקפו של הרישיון פג באותה שנה. מקור הנתונים סקר הוצאות משקי בית )משקי בית עירוניים( מן השנים:.03-02,1997,1992/93,1986/87 שיטת איסוף וחישוב שיעור הבעלות על רכב לפי עשירוני הכנסה חושב על פי שיטת החישוב של מדד ג יני ועקומת לורנץ. עקומת לורנץ Curve( )Lurenz נחשבת למדד אי שוויון חברתי והיא תיאור גרפי של התפלגות ההכנסות באוכלוסייה. כאשר השיפוע של העקומה הוא בזווית של 45 מעלות, אזי המשמעות היא שלכל אחד באוכלוסייה הכנסה זהה. ככל שעקומת לורנץ רחוקה משיפוע של 45 מעלות הדבר מצביע על אי שוויון בחלוקת ההכנסה. 23 מדד ג יני הוא מדד לאי שוויון והוא מחושב כיחס בין השטחים של עקומת לורנץ )ראו תרשים 1(. מדד ג יני הוא היחס שבין שטח - A השטח הכלוא בין קו השוויון )קו 45 מעלות( ובין עקומת לורנץ מחולק בסכום השטחים, A+B כש- B הוא השטח הכלוא בין הצירים הראשיים לבין עקומת לורנץ. כלומר, מדד ג יני הוא.A/(A+B) מדד ג יני הוא תמיד מספר בין 0 ל- 1, כש- 0 מציין שוויון מוחלט ו- 1 מציין אי שוויון מוחלט. 24 http://en.wikipedia.org/wiki/lorenz_curve 23 24 להסבר פשוט של עקומת לורנץ וחישוב מדד ג'יני, ראו: http://en.wikipedia.org/wiki/gini_coefficient#calculation Car Ownership Levels by Income Deciles. 22 34

תרשים 1: היחס בין מדד ג יני, קו השוויון המוחלט ועקומת לורנץ 25 Gini coefficient Perfect distribution line sometimes called - 45 degree line A Gini Index Lorenz Curve B 100% Cumulative share of income earned Cumulative share of people from lower income 100% מגבלות הנתונים הנתונים של השנים 1992/93 ו- 1997 הם רק בנוגע לאוכלוסייה העירונית, בעוד הנתונים לשנים 03-00 הם גם על חלק מן האוכלוסייה הכפרית. הנתונים לשנת 03-02 כוללים את מזרח ירושלים, שלא נסקרה ב- 01-00. שיטת איסוף הנתונים בסקר משנת 1992/93 הייתה שונה מזו של השנים 1997 ו- 03-00. משקי בית כלכליים אינם מתייחסים למספר הנפשות. בכל משק בית שיעור הבעלות על רכב לנפש בעשירונים הנמוכים נמוך עוד יותר, שכן משקי הבית גדולים יותר ולרוב יש בהם רק רכב אחד. ניתוח המגמות בישראל קיים פער בשיעור הבעלות על רכב בין עשירוני ההכנסה, הן בשנת הבסיס 1986/87 והן ב- 03 )תרשים 2(. בסקר משנת 1986/87 נמצא כי רק ל- 8% ממשקי הבית בעשירון ההכנסה התחתון היה רכב בבעלותם לעומת 78% ממשקי הבית בעשירון העליון, עם מדד אי שיוויון של 0.. בשנות ה- ובתחילת שנות האלפיים חלה עלייה בשיעור הבעלות על רכב בכל העשירונים. בתקופה זו קצב הגידול היה מהיר יותר בקרב העשירונים התחתונים, והביא לירידה ברמת אי השוויון. בשנת 03 ל- % ממשקי הבית בעשירון ההכנסה התחתון היה רכב בבעלותם, לעומת % ממשקי הבית בעשירון ההכנסה העליון, עם מדד אי שוויון של 0.21. הירידה ברמת אי השוויון בבעלות על רכב משקפת את הפחתת המיסוי על כלי רכב, גידול בשכר הראלי של כלל האוכלוסייה, לרבות העשירונים הנמוכים, והגברת היכולת של העשירונים התחתונים לרכוש רכב, אך אינה משקפת בהכרח צמצום ראלי של הפערים הכלכליים. 25 מקור: http://en.wikipedia.org/wiki/gini_coefficient 35

100 80 70 60 50 40 10 0 תרשים 2: שיעור הבעלות על רכב לפי עשירונים בישראל, באחוזים, ב- 1986/87 וב- 03 שיעור הבעלות על רכב 8 14 33 24 36 46 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 )תחתון( )עליון( עשירון 1986/87 03 38 54 44 54 57 73 63 73 74 83 78 מקור הנתונים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בתרשים הבא מוצגת מגמת ירידת אי השוויון בשנים 1986/87 ו- 03 בהצטמצמות השטח בין עקומת לורנץ לבין קו השוויון המוחלט. תרשים 3: עקומת לורנץ לבעלות על רכב לפי עשירונים ב- 1986/87 וב- 03 100 80 70 60 50 40 10 0 10 40 50 60 70 80 100 אחוז מצטבר של משקי בית לפי רמת הכנסה שיוויון מוחלט מכוניות 03 מכוניות 1986/87 אחוז מצטבר של בעלות על רכב מקור הנתונים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 36

משמעות המגמות הקיטון בפערים בבעלות על רכב בין העשירונים הנמוכים ביותר לעשירונים הגבוהים ביותר בשנים 03-1986/87 אינו נובע מהקטנה בשיעור הבעלות על רכב בקרב העשירונים הגבוהים, אלא נובע מגידול מהיר בבעלות על רכב בקרב העשירונים הנמוכים יותר. הציפיות לעתיד הן לגידול נוסף בבעלות על רכב בעשירונים השונים ולצמצום נוסף באי השוויון בין העשירונים, כפי שמראים גם הנתונים בהשוואה בין-לאומית עם מדינות מערביות. בנוסף לכך, מגמות העשור האחרון של פיתוח כלכלי, מדיניות תחבורתית, שינויים בשימושי קרקע ושינויים חברתיים, יצרו מצב של תלות ברכב הפרטי כדבר חיוני ולא כמותרות. השינויים הנעשים לאחרונה במדיניות ההשקעות בתחבורה הציבורית בתכנון עירוני ידידותי לאוכלוסייה נעשים במטרה לעודד שימוש בתחבורה ציבורית, ולאו דווקא במטרה להפחית את שיעור הבעלות על רכב. מעקב אחר האינדיקטור יאפשר לבחון את יעילות ההשקעות הללו. הגורמים העיקריים המעודדים רכישת רכב מפורטים באינדיקטור רמת מינוע. ישראל בהשוואה בין-לאומית ישראל שונה באופן משמעותי מכמה מדינות מערביות. הטבלה הבאה מציגה נתונים של ארבע מדינות מערביות: קנדה, צרפת, גרמניה ובריטניה, שהיו זמינים. הטבלה מראה שמדינות המערב דומות בדרך כלל מבחינת שיעור הבעלות על רכב לפי חמישוני הכנסה Quintiles).)Income מהשוואה עם ישראל עולות שלוש הבחנות: חלקם של סך משקי הבית הכלכליים בישראל שבבעלותם רכב, נמוך באופן משמעותי מזה שבמדינות שלעיל; בעלות על רכב בישראל נמוכה בכל אחד מחמישוני ההכנסה; הפערים הגדולים בבעלות על רכב הם בחמישון ההכנסה השני ו/או השלישי. מניתוח הנתונים עולה כי אי השוויון בבעלות על רכב גבוה יותר בישראל מאשר במדינות מערביות. ככל שמחיר הרכב נמוך יותר ביחס להכנסה הראלית כך הרכב הופך למוצר זמין לכול, ולכן שיעור הבעלות על רכב אינו מהווה מדד לאי שוויון. מחיר הרכב ביחס להכנסה הראלית במדינות אלו נמוך בהרבה מאשר בישראל. התמ ג לנפש במדינות אלו גבוה ב- 40% בממוצע ביחס לישראל. מחיר המכוניות נמוך בערכים מוחלטים ומהווה כמחצית ממחירן במדינות ההשוואה, וזאת מפני שהמיסוי בארץ מגיע לכדי % ממחיר הרכב והוצאות ההובלה לישראל גבוהות, לכן המחיר הראלי של הרכב בישראל ביחס לכוח הקנייה גבוה פי 2.5 מאשר במדינות הנסקרות. תרשים 4: שיעור משקי הבית בעלי רכבים במדינות נבחרות לפי חמישוני הכנסה 1.0 0.8 0.6 שיעור בעלות על רכב 0.4 0.2 0.0 חמישי חמישוני הכנסה רביעי שלישי שני ראשון ישראל בריטניה גרמניה צרפת קנדה מקור הנתונים לישראל: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; מקור הנתונים לחו ל: Lucas, k (02). Transporter & Social Exclusion: A Survey of the Group of Seven Nations.Transport Studies Group, University of Westminster/FIA Foundation for the Automobile and Society. 37

טבלה: בעלות על רכב לכל משק בית מסך כל משקי הבית כולל מדד ג יני ישראל בריטניה גרמניה צרפת קנדה 79% 77% 75% 72% 57% שיעור הבעלות על רכב מכלל משקי הבית מקדם ג'יני 0.11 0.14 0.11 0.17 0.21 הקשר בין האינדיקטור לפיתוח בר-קיימא הצטמצמות הפער בשיעור הבעלות על רכב בין העשירונים הולמת את אחת ממטרות-העל של פיתוח בר-קיימא - לשאוף לשוויון פנים דורי. העלייה בשיעור הבעלות על רכב בקרב העשירונים התחתונים מגדילה את שוויון ההזדמנויות ומאפשרת לאוכלוסיות החלשות מבחינה כלכלית ניידות ונגישות לכל תחומי החיים: תעסוקה, מסחר, מגורים, שטחים פתוחים ועוד. עם זאת, המגמה של הגדלת הבעלות והשימוש ברכב פרטי יוצרת לחץ מוגבר על הסביבה בישראל, במיוחד זיהום אוויר, שימוש מתירני באנרגיה, רעש, אי חום עירוני וצפיפות בכבישים. הגישה המקובלת היא כי שיעור הבעלות על רכב פרטי בעשירונים הנמוכים יעלה ואי השוויון יצטמצם. מגמה זו מחייבת פעולות לעידוד השימוש בתחבורה הציבורית וריסון, עד כמה שאפשר, של השימוש ברכב פרטי. הדרך המרכזית לעידוד השימוש בתחבורה ציבורית על חשבון הנסועה של רכב פרטי היא שיפור בזמינות של התחבורה הציבורית ובאמינותה. הקשר לאינדיקטורים נוספים רמת מינוע תוצר מקומי גולמי מדד אי השוויון שיעור מקומות העבודה הנגישים למוקדי תחבורה ציבורית המלצות להמשך פיתוח האינדיקטור השוואה של האינדיקטור למדדים אחרים )שצויינו לעיל(, ויצירת מדד משולב המצביע על מכלול פרמטרים בנוגע למידת אי השוויון ולמידת הנגישות של אוכלוסיות שונות ליעדים במרחבים שונים, ולהשלכות על פיתוח בר-קיימא. מגבלות הנתונים בהקשר של פיתוח בר-קיימא הנתונים אינם מבחינים בין משקי בית שבהם יש רכב אחד לבין משקי בית שבהם יש יותר מרכב אחד, ובכך בחינת מדד ג יני לא בהכרח משקפת נאמנה את המציאות. 38